מי הם הטיפוסים הצהובים?

הצהובים הם טיפוסים סופר מהירים. נדלקים ונכבים. עולים ויורדים. עפים וצוללים. הכוח הצהוב והדומיננטי הוא גדול, פרוע, מדליק, סוחף. הם טיפוסים תחרותיים, אופטימים, נלהבים, דרמטיים, בעלי דמיון, יוצרים, כריזמטיים, אימפולסיביים, בטוחים בעצמם, בעלי חן וקסם, סקרנים, נדיבים, שמחים, מלהיבים, בעלי חוש הומור, מתבלטים, מוקפים בחברים, אחראים על מצב הרוח. למעשה, כל צהוב הוא בעצם מופע יחיד!

מי אלה הטיפוסים הכחולים?

[הכוח הכחול הוא כוח של פרטים ושל דקויות. כוח שמתייחס למה שהם רואים 'מול העיניים' ושומעים במציאות, ולא לרעיונות מופשטים ודמיוניים. כחולים הם טיפוסים מאד ביקורתיים, מוסריים, חריפים, עקביים, דייקנים, מסודרים, מאורגנים, מתוכננים, פרפקציוניסטים, קפדנים, ובעלי משמעת עצמית שאף טיפוס אחר לא מתקרב לרמתה. הם אנשים של חוקים, של נהלים וטפסים. לא ספונטניים, מאד מחושבים, עם זמני ארוחות מדויקים, שעת היציאה מהבית, טקסים ורוטינות. כחולים נמנעים מלערב רגשות והגיון, ובדרך כלל מעדיפים את ההיגיון.

מי אלה הטיפוסים הירוקים?

הירוקים הם אנשים רגשיים, חמים ואוהבים את הבריות. הם טיפוסים משתפים, אנשים של צוות, משתלבים. הכוח הירוק והדומיננטי שבהם זקוק לביטחון וגם משרה אותו בעצמו. הם אנשים של ערכים, הולכים בתלם, קונפורמיסטים, מקרינים חום, אפשר לסמוך עליהם, תומכים בחברים, זקוקים שיאהבו אותם, מונעים מחיזוקים חיוביים ומתוסכלים כשלא מקבלים אותם. הם שונאים עימותים ומוצאים עצמם מוותרים המון פעמים להרבה אנשים.לעיתים, הירוקים מוצאים עצמם 'מופעלים' על ידי אחרים למרות שאינם רוצים בכך. זה קורה כי מאד קשה להם לסרב לבקשות ויש בהם נכונות תמידית להיות לעזר. תכונה זו, בשילוב הצורך העז להימנע מעימותים, גורמת לכך שהם 'אוכלים את עצמם' מבפנים תקופות ארוכות מבלי שהפוגע יודע על כך. עד שיום אחד הם מתפוצצים! אז קשה עד בלתי אפשרי לתקן את המצב. הם שומרים טינה ולא סולחים. יש להם רשימה שחורה של כל מי שאי פעם פגע בהם. האנשים הירוקים נינוחים ואיטיים, לא תחרותיים, לא כופים דעתם על האחר, מאד אינטואיטיביים ומאד מהימנים. תמיד יעדיפו מערכת יחסים חמה וארוכת טווח גם אם זה על חשבון טיב המערכת. העיקר שלא יהיו שינויים. הם שונאים שינויים. הם מאד זקוקים ליציבות. יודעים להקשיב ולתת תחושה נינוחה. בגלל תכונות אלה ובשל העובדה כי הם רוצה להיות בטוח שמה שהם עושים מקובל על האחר, יש טיפוסים העלולים לתפוס אותם כוותרנים כסובלים מרגישות יתר. ב'יום טוב' שלהם הם אנשים דואגים, מעודדים, משתפים, סבלניים ורגועים. ב'יום רע' הם הופכים להיות צייתנים, אדישים, מייגעים, תלותיים ועקשנים. הירוקים הם טיפוסים רגישים וחברים אמיתיים. אנשים של אנשים ואפשר לסמוך עליהם. יש בהם המון עוצמות וכוחות נפש לצד רגישות ויכולת הכלה מיוחדת במינה. כמה ירוקים מפורסמים הם: איליין מסיינפלד, איצקו מרמזור, בוז'י הרצוג, ליאור דיין.

מי הם בכלל הטיפוסים האדומים?

האדומים הם טיפוסים מהירים וממוקדי מטרה. זה עניין של שניות (מקסימום דקה) עד שהם מחליטים אם העניין / האדם / הספר / המרצה 'שווה' את הזמן והמאמץ שלהם. אם החליטו שלא - הם פשוט מתנתקים וממשיכים הלאה. הם טיפוסים מאד מפוקסים ב 'מה יוצא לי מזה'. הכוח האדום והדומיננטי שלהם הוא גדול, מתבלט, מאתגר ומתאתגר. הם אמביציוזיים, פעילים, מהירים, רציניים, משתלטים, יוזמים, מעשיים מאד, החלטיים, יעילים, עצמאיים, חסרי פשרות, אין להם זמן 'לבזבז'.

מה זה בכלל טיפולוגיה?

טיפולוגיה הוא תחום בפסיכולוגיה העוסק בחלוקה של המין האנושי לקבוצות של טיפוסים. הראשון שדיבר על כך היה היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית. בהמשך, הפסיכואנליטיקן קארל יונג ייסד את התשתית הפסיכולוגית של התחום שהפך להיות אדיר מימדים, רב תובנות ושיטות שמדברות על אותו עיקרון. תכל'ס, על פי הטיפולוגיה לכל טיפוס יש מאפיינים ספציפיים שקובעים איך החיים שלו נראים. ידיעת המאפיינים מאפשרת לעשות שינוי אמיתי בכל התחומים בחיים שלנו, להצליח עם אנשים ומצבים בהם אנחנו פחות מצליחים, לצאת מהמצב המוכר של 'פול גז בניוטרל' בתחומים מסוימים ועוד ועוד.

הצבע שלכם הוא הכוח שלכם

זה לא משנה איך נקרא לזה, אנרגיה / כוח / טיפוס / עוצמה, או כל מילה אחרת, הכוונה היא שהמודעות לצבע מאפשר לכם גישה ישירה לעוצמות פנימיות שאין לבני אדם חסרי מודעות. יש דברים שאתם יכולים לעשות בקלות ואתם לא מבינים למה האחרים מתקשים כל כך. יש מצבים בהם קל לכם להתנהל, וקשה לכם לתפוס למה אחרים לא מצליחים. הביקורת שלכם על אנשים היא למעשה על העובדה שבדברים שאתם חזקים בהם, הם דווקא חלשים ופחות מוצלחים. וזה עובד לשני הצדדים. יש לכם גם חולשות, והן למעשה החוזקות של אנשים מטיפוס אחר. יש שתי גישות להתפתח ולגדול: לגדול תוך שימוש בחוזקות, ולגדול תוך פיתוח החולשות. למה הכוונה? נניח שהילד שלכם חזר עם תעודה מביה"ס עם 90 בהיסטוריה ו-40 במתמטיקה. במה נכון להתמקד? איפה נכון להשקיע בו? הגישה הראשונה אומרת - תשקיעו בהיסטוריה. שלחו אותו ללמוד ולהתפתח בתחום ופתחו בפניו צוהר לתחום שהוא טוב בו באופן טבעי. סביר להניח שהוא יבריק. הגישה השנייה אומרת להשקיע במתמטיקה - כלומר, להצמיד לילד מורה פרטי ולהשתדל להכניס לו לראש את המתמטיקה. התוצאה? סביר להניח כי גם אם ילמד וישקיע, ויצליח להביא ציון טוב, סביר שלא יהפוך להיות בן אדם ריאלי שאוכל בלי מלח בגרות של 5 יחידות. לכל גישה מקום של כבוד וחשיבות גדולה בחיים. מתי נכון להשתמש בהן? בתחומים של ספורט תחרותי ובעניינים שקשורים להיבטים הפרקטיים של חיינו כבוגרים, עדיף לבנות על חיזוק החוזקות. זו הדרך הכי קלה להביא תוצאות. לבלוט. להתקדם. להצליח. זה קל, זורם, מוכר ו'מרגיש בבית'. ההשקעה מחזירה את עצמה הכי מהר, ומאפשרת לנו פשוט להיות מצטיינים בדברים בהם אנחנו טובים. בכל הנוגע למערכות היחסים שלנו (בעבודה, בזוגיות, בהורות ומעל לכל עם עצמנו) מאד חשוב 'להאיץ בכבשה העצלה'. זו הדרך היחידה לרקום יחסים עמוקים עם אנשים ולהצליח לעבור את מהמורות החיים. רק אם נצליח לצאת מאזור הנוחות שלנו, לשנות דפוסי התנהגות, לפתוח את הראש לעוד תפיסות חיים, לפתח סובלנות לשונה ולהסכים להודות שאין אמת אחת או דרך נכונה, רק כך נוכל ליהנות ממערכות יחסים ארוכות ועמוקות. מה אני ממליצה? ראשית, לזהות את עצמכם. להכיר את החוזקות והחולשות הפנימיות, ואז להתמקד תוך הכנת תוכנית התפתחות לחוזקות. שנית, לבחור נושא אחד בו אתם מוכנים להתאמץ ולהפוך חולשה לעוצמה. מומלץ לבחור בחולשה השכיחה ביותר שפוגעת באנשים הקרובים לכם. שאלו אותם מהי. תאמינו לי, הם ידעו לומר לכם...